אומרים שהשיאים קצרים
אומרים שבשיא נשארים לבד
אומרים שאחרי שיאים יש תחושת ריקנות
אומרים שרגע אחרי השיא "נופלים" לתחושות של עצבות
אז אומרים…
השיא שלי לא קצר ביכלל ואני מתכוונת לנצור אותו להרבה קדימה
אתמול, בדיוק חודש אחרי, רצתי את ריצת הלילה של תל-אביב – היה פשוט מ-ד-ה-י-ם
ולא רק ביגלל הריצה, אלא בגלל או בזכות הזיכרון המושלפ לאותה ריצה ארוכה שהיתה כולה ריצת ניצחון והודיה
זה היה ממש ניצחון הרוח, היכולת לאזן בין קוצר הרוח לקוצר הנשימה, תרתי משמע.
זו היתה ריצת הודיה, ממש כל ס"מ ממנה היו מלווים בתודה ענקית על כך שאני זוכה לעבור אותה באותו רגע ובכל השנה שקדמה לרגע ההוא
תודה לאנשים שסביבי, לגוף שמחזיק אותי, למזג האויר המושלם שחיכה לנו, למעמד המיוחד הזה של ריצה דווקא שם בברלין שבגרמניה, ריצה של חיבורים ושל עוצמה, ריצה של מחשבות ותודות.
בשיא הזה אני לא לבד
אני עם משפחתי הנפלאה שהיתה עבורי תמיכה ופירגון ואהבו אותי למרות שלא הספקתי להכין את הכריכים בבוקר לבית הספר או שלא היה לי כוח להכין את ארוחת הערב
אני עם חברי קבוצת קובו2מקס, המאמנת המקסימה והאיכפתית כל כך איה והמאמן המשוגע אבל הכל כך מקצוען גלעד קובו שהיו איתי כל ריצה ולמידה חדשה
אני עם שותפי הצמודים למעל 120 קימות בוקר מטורפות (או יותר נכון, לילות, או אולי בעצם סוף הלילה ותחילת הבוקר או בקיצור בין 3:30 ל – 4:00 בבוקר) מלי וניר שיחד נלחמנו עם גופינו העייף שכל כך רצה להמשיך לישון
אני עם מלי כוכב שהיתה ועודנה המטפלת הרוחנית שלי והרבה יותר מכך (בהמשך אכיר לכם אותה)
אחרי השיא הזה אין בי שום תחושת ריקנות
אני מרגישה סיפוק אדיר מהשגת היעד
אני מרגישה מלאה בחוויות, באוסף של המון הצלחות קטנות, מלאה גם בהרבה התמודדויות ואתגרים של חשש, של עייפות, של פציעות, של עומסים
אני מרגישה שהצלחתי למרות הקושי
אני גם מלאה בליטרים של ג'לים ומשקאות איזוטונים
צברתי מאות קילומטרים בקור החורפי ובחום המתיש והדביק
התמלאתי בעשרות של נופים משתנים של הים בטיילת תל-אביב, השבילים בפארק הירקון, גבעות החול בוינגייט, ואפילו מסלולי האיצטדיון
ארון הנעלים שלי התמלא ביותר מ-3 זוגות נעלים וארון הבגדים ביותר מ-6 סטים של בגדי ריצה
אני מלאה בשעות רבות של שיחות על הא ודא והרבה מילות מעצימות של עידוד והצלחה
רגע אחרי השיא אני ב"הי" מטורף של אושר ושמחה
הדבר היחידי שנפלתי עליו זה מזרון המיטה שלי
חזרתי מברלין, אחרי המרתון, מצוננת עם חום ונזלת ונחתי היטב….ביום כיפור
אני מודה על כל הרגעים שחוויתי בתקופה הזו ובכל פעם שאני מביטה בתמונות או בוידאו
חיוך עולה על פני וצחוק שוטף את עיני… איך לא?!
צילומים מהדרך…
מלי ניר ואני – שותפים תמודים לדרך המדהימה הזו
צילומים מהסיום